כשהגעתי למועדון של המאפיה האירית למטרת עבודה, חיפשתי הגנה. לא תיארתי לעצמי בשום שלב שאצטרך להתגונן מפניו. קונור או'קלהאן היה בדיוק הסכנה שאליה נמנעתי להיקלע. הוא היה יפהפה כמו חטא ועם מבטא לוהט יותר משל אל השאול, אבל כאן הסתיים

אני ילדה טובה. אני חיה לפי כללים שאי־אפשר לכופף או להפר. חובתי כלפי משפחתי היא להישאר תמימה וזכה. להינשא לגבר איטלקי. עתידי כבר סלול עבורי. אלא שניקולאי קוזלוב משכתב את גורלי בארבע מילים פשוטות: עכשיו את שייכת לי. הוא מהמאפיה