האדם האחרון שאדי דאונס ציפתה לראות כשפתחה את הדלת בליל סתיו צונן היה חברתה הטובה לשעבר ואלרי, אחרי חמש־עשרה שנה שבהן לא דיברו ולא נפגשו. ואלרי ואדי הפכו לחברות הכי טובות בגיל תשע, ביום שבו ואלרי הגיעה לשכונה. אדי הרצינית

אליסון וייס, רעיה ואם למופת מפרבר אמיד של פילדלפיה, אישה משכילה שכותבת בבלוג פופולרי על אימהוּת ונשיות, נעזרת בכימיקלים רק כדי לעגל את הפינות: בהתמודדות עם בעלה העיתונאי ההולך ומתרחק ממנה ככל שמשׂרתו בסכנה גדולה יותר, ביחסיה עם בתה הרגישה