`חמישים הוגים מרכזיים בני - זמננו` מסייע להבנה עמוקה של יסודות החשיבה והתרבות בתקופה שלאחר מלחמת העזלם השנייה; הוא לוקח אותנו למסע אינטלקטואלי מרתק מהסטרוקטורליזם המוקדם, עבור דרך הסטרוקטורליזם, הפוסט - סטרוקטורליזם, הסמיוטיקה, הפוסט - מרקסיזם אל המודרניות והפוסט -

סרן קירקגור (1813–1855) איננו רק אביו של האקזיסטנציאליזם הדתי, הוא היה גם פילוסוף-סופר מחונן, שגייס את כישרונו הספרותי לשירותה של התפלספות מהפכנית ומיוחדת במינה זו. בכרך השני של ספרו החשוב או-או משורטט מעגל החיים האתי, בניגוד למעגל החיים האסתטי שתואר

"כיצד הגיעה המילה 'יהודי' (לפני 'יהדות', ובייחוד לפני 'יהודיוּת'), כיצד הגיעה אלי כמו אורחת או כמו פנים חדשות, בלשון ילדותי, נוחתת בלשון הצרפתית של אלג'יריה במשפטים הראשונים שהגיתי" – כך תוהה ז'אק דרידה לרגל כנס שנערך לכבוד יצירתו תחת הכותרת

הספר מבוסס על סדרת הרצאות אותן העביר המחבר באוניברסיטת הארוורד בשנת 1955. טענתו המרכזית היא שהפילוסופים של הלשון עד לזמנו טעו בהדגישם את הממד הטענתי של משפטים כממד הראשוני שעליו יש לבסס כל הסבר למהות השפה. אוסטין מציג באופן משני

אלוהים אינו גדול: איך הדת מרעילה את העולם. "לא אלוהים הוא שיצר אותנו, אנחנו יצרנו את אלוהים." הדת היא עיוות של מוצאנו, של טבענו ושל הקוסמוס. אנחנו פוגעים בילדינו ומסכנים את עולמנו בשטיפת המוח שלהם. כריסטופר היצ´נס מגדיר מחדש את

עמנואל לוינס (1906-1995) נולד בליטא, למד פילוסופיה בצרפת ובגרמניה ונפל בשבי הגרמנים כקצין צרפתי במלחמה שבה נרצחה גם משפחתו. השואה הייתה לגורם המעצב של יחסו לפילוסופיה המערבית ושל חזרתו למקורות היהדות. בפרשנותו הפילוסופית לאגדות התלמוד ובפעילותו החינוכית הוא מעמת בין

מדוע המערב, ומדינת ישראל בתוכו, נכשל שוב ושוב במאבק מול הפונדמנטליזם? האם דתיות היא בהכרח פונדמנטליסטית? מדוע פלורליזם ופונדמנטליזם הם שני צדדים של אותה מטבע היוצרים יחד את הניו-אייג'? האם יש לפילוסופיה משמעויות אקטואליות? למה באופן מובנה בשיטה הדמוקרטית שלנו

"אני ואתה" הוא ספרו המפורסם ביותר של הוגה הדעות היהודי-הגרמני-הישראלי מרדכי מרטין בובר. הספר ראה אור לפני שמונים שנה, בשנת 1923, בגרמנית, ובו נתן בובר ביטוי ראשון לחשיבתו הדיאלוגית - פרי של היפוך כיוון אישי ורעיוני - ויצק את הפתוס