"את הים לא ראינו כמובן, אבל גם לא שמענו אותו. כאב לי נורא הראש כשחשבתי שאולי טעיתי, ואיך אני אסתדר בעיר המלאה מים ובוץ הזאת אם אין בה ים. כי נשבעתי שהילדים חייבים לראות את הים. פשוט ככה. חייבים." אם

שחרור הכוחות שבפנים. כפי שאושו מציין במבוא לספרו, לאורך ההיסטוריה האנושית נאלץ כמעט תמיד האדם היצירתי למרוד בחברה שהוא חי בה. כיום השתנה המצב מן הקצה אל הקצה. בעולם של ימינו נדרשת מכל אחד כמעט, ממנהלי העסקים עד עקרות בית,

האינדיבידואליזם הליברלי היה יכול לחגוג כאוות נפשו את התמוססות המבנים המתווכים שלו, כלומר המפלגות, התאגידים והקאסטות, אבל ברגע שתקף את המבנה האחרון, כלומר המשפחה, ולפיכך את הדמוגרפיה, הוא חתם על כישלונו הסופי; ואז מגיע, באופן הגיוני, עידן האיסלאם. רובר רֵדיזֶ'ה

ב-15 במרץ 1977 נחטף אנטולי שרנסקי על-ידי אנשי הק.ג.ב. ליד פתח דירתו ברחוב גורקי, מוסקווה. הוא נלקח לכלא לפורטובו, הואשם בריגול ובגידה נגד ברית-המועצות ובילה את תשע השנים הבאות בכלא ובמחנות כפיה. למעלה מארבע-מאות יום בילה בצינוק, וכמאתיים מהם בשביתת-רעב.