המסע למאדים: סיפור חקירה

לקראת סוף המאה ה־21 כדור הארץ נראה מן החלל כמי שאיבד את צורתו – חבוּל וחבוּט והוא זועק להצלה. האופק החדש של האנושות הוא החלל העמוק, והתקווה – אכלוס כוכב לכת אחר. ב־20 במאי 2069 המריאה ה”פניקס” למסע אל המאדים. צוותה הבינלאומי של המשלחת החלוצית מנה ששה אסטרונאוטים ואסטרונאוטיות וכן סייבורג. מפקדת החללית הייתה ד”ר ג’וי ליאור. במהלך המסע שארך כשבעה חודשים הצוות נאלץ להתמודד עם תקלות טכניות מסכנות חיים. המאבק על חייהם ועל הצלחת המשימה השתקף גם בקונפליקטים בין־אישיים שחייבו התערבות של צוות הקרקע בנאס”א. אך למרות הקשיים הפניקס נחתה על המאדים ב־29 בדצמבר 2069 כמתוכנן. הודעה מקוטעת על נחיתה מוצלחת נשמעה מן המחשב המרכזי, אך למרבה החרדה – הקשר עם החללית לא התחדש. חמישה ימים לאחר מכן מונתה ד”ר מ. צוק מצוות הקרקע, לחוקרת הראשית של האירוע. חקירתה שהתחילה על כדור הארץ הסתיימה שלוש שנים אחר כך על המאדים, ומול נופיו המרהיבים והמאיימים כתבה את הדו”ח הפסיכו־חברתי המובא בספר במלואו.

זהו סיפור של חקירה עתידנית וריאליסטית המסופר על ידי ד”ר הניה שנון־קליין, פרופסור לפסיכולוגיה וטנטולוגיה (מדעי האובדן והאבל). הסיפור מדגיש את כוחה של הרוח האנושית אל מול משגים ואסונות – לעיתים אסון גורם להאצה בהתפתחות המדע והתרבות.