אם יש גן עדן‏

חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.

"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ואמיץ של דור שלם - דור שנלחם בשם "הרעות" וחלם על חופים רחוקים, איבד חברים וכמעט איבד שפיות, פחד להסתער והסתער על הפחד, כי הפחד מדבק, הפחד ממכר.