זהו סיפור חייו ומותו של סא”ל אבי לניר. 1973-1940. הטייס בכיר ביותר שנפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים, כפי שסיפרו אותו במהלך השנים בני משפחתו, פקודיו ורעיו בחיל האוויר.
יעל ינאי ארגה מן הזיכרונות שנותרו אחרי לניר סיפור עמוק, מורכב ומלא יופי על חיים תוססים, שיש בהם פקודות ותדריכים ותחקירים ומשפחה ואהבה ופצעים ותקוות. ”הדיאלוג המרכזי של חיי הוא עם אבא שלי. כל חיי אני עובד בשימור הזיכרון הזה. מנסה להיאחז בזיכרונות טרום-מלחמה. שנינו יחד באמבטיה... מטוסים ממריאים... בילויים של אב ובן... שיחות קצרות... טיסה ביחד.” ---נעם לניר
”לא יכולתי להניח את הספר לרגע – לילה שלם – ללא הפסקה – עד שסיימתי את העמוד האחרון.
הצלחתם לכתוב סיפור אמיתי כל כך - נוגע בעצבים חשופים וכואבים, אך מציג את אבי והמשפחה כולה באור כל כך אנושי, נקי מזיופים, מחוכמה בדיעבד, מקלישאות.
הספר מעורר בי היום, 45 שנה אחרי תקופת הסמ”ט ב’ שלי, 50 שנה אחרי שאבי נפל, המון רגשות מוּכּרים, זיכרונות שמתחדדים, ריח הדלק ותא הטייס של מיראז’ צילום, תמונת הפּיפֶּר בכוונת, המכונאי שקושר אותך, הכוננות ברפידים, פטרולים ליירוט, טעויות ותאונות טיסה.
בזכות מפקדים כמו אבי לניר – חיל האוויר הוא הטוב בעולם. לא בזכות המטוסים, לא בזכות אמצעי הלחימה, לא בגלל התקציבים. האנשים האיכותיים, תרבות התִחקור והמיקוד המבצעי הם שעשו אותו לארגון מצטיין – תעודת הביטוח של ישראל כבר עשרות שנים.
התרגשתי, למדתי, נזכרתי, והזלתי דמעה...
בידידות רבה, עמוס ידלין
