אנשים כמונו

אסנת ודרור, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם והורים לשתי בנות, עוברים בקיץ לבית חלומותיהם: הוא פרטי, הוא מרווח והוא מעוצב בדיוק לפי טעמם. בכלל, הם עשו את עסקת חייהם: השכונה אמנם מוזנחת, אבל זה לא יישאר כך לנצח — אחרי הכול, מדובר במיקום מצוין. עשר, חמש־עשרה שנים גג, וכולם ירצו לגור כאן.
אלא שקבלת הפנים צוננת: מריבה עם השכן מהבית הסמוך מסמנת את ראשיתה של מערכת יחסים עוינת; שרשרת מעשי ונדליזם מזכירה שוב ושוב את מצבם הגרוע של השכונה ושל תושביה; וקשרים חדשים נדמים תלויים על בלימה: כך עם השכנים מסבירי הפנים מהרחוב הסמוך, שמגדלים כלבים גדולים, המון כלבים גדולים, למטרה עלומה; כך עם החברים שהמליצו להם על השכונה, ואולי לא גילו את כל התמונה; וכך גם עם בתם הבכורה, ההולכת ומתרחקת אל עולמן של בנות האחת־עשרה, מנערת מעליה כל ניסיון להגנה.
בפעם הראשונה בחייהם מתקשים אסנת ודרור לפענח את העולם שסביבם: אי־הוודאות מתדפקת על החלונות, מתעקשת לחלחל לפנים הבית; וסופה שהיא צובעת בגווניה גם את הדברים המובנים מאליהם.
אנשים כמונו הוא רומן מקורי ונועז, המשרטט בעדינות ובדייקנות את הבנאליה שמרכיבה מערכות יחסים ואת האימה הכבושה המפעמת בבסיסן. התוצאה היא יצירה מסעירה ומתוחכמת, שמביאה לשיא חדש את כישרונה של נעה ידלין.