גם כי אלך

בכל בוקר מחליטה האחות אורית למחוק את הכתובת "מחלקת האמזונות", שיד נעלמה שרבטה על דלת המחלקה, אך הדבר משתכח ממנה כשהיא מתחילה לעבוד.
למי יקרה היום נס, היא תוהה, האם למירה המסוגרת בחדר מספר אחת, או ליוכבד אדומת השיער ההופכת בפרשת הבגידה של בעלה גבריאל עם חברתה הטובה?
לטליה האמנית, המתייסרת בשל יחסיה הקשים עם דיוויד בעלה, או לג´וי הנועזת, שמדהימה את ריקי התמימה בסיפורי האהבהבים שלה? ואולי דווקא לאימאן, זמרת החתונות מיפו, המאוהבת בסטודנטית לקולנוע?
אין ספק שדרוש כאן נס, נס שיוכיח שגם בחייה של אורית הוא עשוי להתרחש. לכאורה אין שום מכנה משותף בין הנשים הללו, שנידונו לשותפות גורל במחלקה האונקולוגית, אבל כל אחת תעשה שם - בדרכה - את חשבון הנפש שלה.
זהו חשבון נוקב, הנע בין מישורי זמן שונים ובוחן באומץ את חייהן ואת הקשרים המורכבים שהן מנהלות עם סביבתן.
כולן נלחמות על שפיות וזהות מינית, על אהבה והכרה, על החיים.
האחת תרד למרתף על מנת להשתחרר מן הפחד, אחרת תנוע בין תחושת החטא לעונש, ויש מי שתחקור את הפרת האמונים ותגיע להבנה. רומן הביכורים הפוליפוני של יפה בן כנען הוא הישג ספרותי מרגש, פסיפס רב עוצמה של קולות נשיים שעלילתו מתרחשת במהלך חודש אחד.
כתיבתה העשירה והמהפנטת של בן כנען מעוררת את הקורא להזדהות עם דמויות יוצאות דופן בתקופה הקשה ביותר בחייהן. וגם אם הנס לא יתרחש - ההתמודדות תוביל אותן לפיוס עם החסר הפנימי הגדול, ובסופו של דבר גם להגדרה עצמית מחודשת.