ביום חופתה עומדת נערה בת-חמש עשרה בשמלה שאולה, הגדולה עליה בכמה מידות, ומחכה.
את השמלה הטלואה הזו כבר לבשו לפניה עשרות נשים בישיבה הקטנה שעל ההר: כולן נישאו בהכנעה, ילדו בעצב, עבדו את אלוהיהן ברצון ואת בעליהן בצייתנות. אך לה - שצמחה פרא, טיפסה בברכיים שרוטות על גגות, ירדה לחקר סודות ההר והעירה רוחות רפאים מרבצן - נועד גורל שונה.
הגיבורה בלתי נשכחת של החצי השני של הלילה נכנסת אל הפרדס, מציצה ונפגעת, קרועה בין ספרים של קודש ושל חול. המילים האסורות נושאות אותה על פני ימים רחוקים אך גם מנפצות את תמימותה ותקוותיה על שרטון המציאות.
סיפורה מתרחש בספק בית מדרש ספק כת סגורה, אבן שואבת לאבודי דרך, לחולמים, לאומנים ולמטורפים. זהו מקום שבו מופרים חוקי האדם דרך קבע, וחוקי האל לובשים צורה ופושטים כסות. מקום שבו, כשההרים רוקדים כאֵילים, גם הסלעים המוצקים ביותר יכולים להתבקע.
לשונה של שפרה קורנפלד משדכת עברית עם יידיש מהשטעטל של ברוקלין ואנגלית משדות וודסטוק לכדי יצירה מקורית רבת יופי וקסם. בעוצמה ודיוק משרטטת קורנפלד דיוקן רווי געגועים מרים-מתוקים של קהילה מחמירה ופרועה, מרחב של חופש אינסופי ושל כבלים בלתי נראים.
"הסיפור עוסק בקהילה קטנה וסגורה של היפים אמריקאים, חוזרים בתשובה, שמתאגדים בשנות ה-70 סביב רב כריזמטי על הר בירושלים. "מדובר בקבוצה של אנשי שוליים שנמשכים למקום ואל הרב ומוצאים להם שם משפחה חלופית ותחושת שייכות", מספרת קורנפלד. "זה מקום עם המון קסם ותשוקה, אבל כמובן גם צד אפל. השם של הספר לקוח מסיפור על דוד המלך שהיה תולה את הכינור - נבל? כינור? מישהו יודע? בוא נגיד כלי מיתר - בחלון חדרו. בחצות הלילה היתה עוברת רוח ופורטת במיתרים והוא היה קם להתפלל, כי עד חצות העולם מלא בהבלים, והחצי השני של הלילה פנוי להביא את הגאולה".
