הסיפור האמריקאי הקלאסי

אסופה זו, ובה עשרים סיפורים קצרים מאת חמישה עשר סופרים בני ארצות הברית, שפורסמו לראשונה בשנים 1820-1911, היא הראשונה בעברית המוקדשת כולה לסיפורת התקופה הקלאסית (כהגדרתו המפורסמת של ד"ה לורנס). בתולדות הספרות האמריקאית.
מהלך שהתחיל במאה התשע עשרה יצר בארצות הברית תרבות שלמה ונרחבת של הסיפור הקצר, שהושתתה בעיקרה על פרסום בירחונים ובכתבי עת, עד כי ניתן לומר שהסוגה נעשתה מזוהה במידה רבה עם תרבות ארצות הברית, והצירוף "הסיפור הקצר האמריקאי" נעשה כמעט ביטוי נרדף לנוסח המודרני של "הסיפור הקצר העשוי היטב."
המאה התשע עשרה היא גם התקופה שבה התגבשה ארצות הברית כארץ וכאומה, ומברית של שלוש עשרה מושבות בריטיות היתה למעצמה בעלת זהות תרבותית משלה המוכנה לתפוס את מקומה במרכז ענייני העולם כולו.
 
נכללים כאן סיפורים של הבולטים בסופרי התקופה (נת'ניאל הוֹת'וֹרן, אדגר אלן פו, הרמן מלוויל, מרק טוויין והנרי ג'יימס) ושל סופרים ידועים פחות (ווֹשינגטון אֶרווינג, בְּרֶט הארט, אמבְּרוֹז בִּירס וסטיבן קריין), של סופרות שנדחקו בעבר לשולי הקנון (רֶבֶּקה הארדינג דייוויס, שרלוט פֶּרקינס גילמן, קייט שוֹפֶּן ואידית' ווֹרטון) ואף של סופר אפרו-אמריקאי אחד (פול לורנס דַנבַּר).