כמעט אולימפוס

אז מה הבחור הזה רוצה ממנה? "תראה", היא אומרת לו, במין בדיחה פרטית משלה, "אתה מבלבל אותי עם מישהי אחרת". "לא, לא", אומר הבחור. "אני משתמש בעיניים שלי ורואה, ומה שאני רואה זה שאת יהלום. צריך ללטש אותך, נכון, אבל בסוכנות שלנו יודעים איך לעשות בדיוק את זה". קטיה מביטה בו ומחרישה, איזה יהלום ואיזה ברווזים, הוא בטח לקח משהו קודם והעולם יפה בעיניו.

קטיה גדלה בקייב עם אמה וסבתה במשפחה דלה שאין בה גברים. יופייה הבולט מוביל אותה לקרירה של דוגמנות. היא חזקה ועצמאית, כמו שחינכו אותה להיות, אבל כשהיא פוגשת את ואדים, אוליגרך רוסי יהודי, נשוי ומבוגר ממנה, רצונו הטבול בניסיון ובהצלחות קודמות, אוסף אליו את רצונה, והיא מחליפה את מעיל הצמר הכבד בכפכפים וטישרט, נוסעת אחריו לתל אביב ומחכה שמשהו יתגשם. 

הרומן היפהפה של שושי בריינר מוהל עצב עם הומור, היסטוריה עם סיפור אהבה, השפלה עם מאבק וקנאה עם סולידריות. הוא מפליג בתנועה חלקה על פני ארצות ושנים, עם הסיפור של קטיה ועם סיפוריהן של נשים נהדרות ורבות־עוצמה אחרות: סבתא אנה היא קופאית בסופר ובמשפחתה התערבב קצת דם יהודי. בצאתה לגמלאות היא מגלה את המיתולוגיה היוונית, וזו משנה לה את הראש; ויטה, אִימה של קטיה, המתקשה למצוא את מקומה במשפחה וחולמת על אהבה מוסקבאית; ואקסנה, אשתו של ואדים, שיש לה לב גדול וגם צבא קטן של מומחים לפלסטיקה, לתזונה, לכושר ולאופנה וזוג תוכים מסוג קקדו, שלא תמיד אומרים את הדבר הנכון.