מעבר לים

באוגוסט 1920 יוצא נחום גוטמן בן העשרים ושתיים מתל אביב, העיר העברית הראשונה, לבירות האמנות והתרבות של אירופה, שאך זה הקיצה מחלום הבלהות של "המלחמה הגדולה". גוטמן הוא בנו של הסופר ש. בן ציון, אך אף שגדל מוקף בסופרים ואנשי רוח אמצעי הביטוי שלו אינם המילים, אלא העין המתבוננת והיד המציירת. משחר ילדותו הוא מבקש להיעשות לאמן; זו משאת נפשו, מטרת נסיעתו, והוא חותר להגשימה.

חמש השנים שעשה בווינה, ברלין ופריז הן המסד לאמנותו ולהכרה הציבורית הגורפת שזכה לה כאמן ישראלי חשוב, אך הן מוזכרות רק ביעף בביוגרפיות המוסמכות שנכתבו עליו. תמר רותם חקרה לעומק את המכתבים המשפחתיים הרבים שהשתמרו מאותן שנים, וכן תעודות ומסמכים נוספים, וגילתה אוצר בלום. את ממצאיה שזרה ליריעה רחבה, מרתקת ומעוררת השראה.     

בעברית עשירה ורבת רבדים היא מסרטטת ברגישות את דיוקנו של איש צעיר כאמן מתחיל. הקור האירופי, תנאי המגורים הקשים, חסרון הכיס המתמיד והספקות העצמיים הם לחם חוקו, כמו גם לבטיו בנוגע לזהותו האמנותית, געגועיו למשפחתו וכמיהתו להצלחה ולהכרה. תוך כדי ציור התמונה האינטימית של חייו, מתבהרת גם התמונה הרחבה של עולם האמנות והספרות העבריות בגולת אירופה, שעל רקעה זוהרות דמויות נפיליות כמשורר הלאומי ח.נ. ביאליק, מייסד "בצלאל" בוריס שץ, הסופר ש"י עגנון ואחרים.

לאט־לאט כובשת את הסיפור דמותה של פ"פ, אהובת האמן. פרשה נסתרת ומפעימה זו, המאירה את דמותו של נחום גוטמן באור חדש, התגלתה במהלך הכתיבה בעקבות תחקיר מאומץ וראשון מסוגו.