קיץ בדרך הנביאים

קיץ בדרך הנביאים הוא השער הראשון בהיכל הכלים השבורים, מיכלול הרומאנים שהוא יצירתו העיקרית של דוד שחר )1997 - 1926(, ואחת היצירות הסיפוריות הגדולות והייחודיות בסיפורת הישראלית. שחר הוא קודם כל סופר היודע לשבוח את לב הקורא אל עולם סובייקטיבי עשיר ומרהיב באמצעות כשרון - סיפור יוצא דופן ועברית שורשית ואלגנטית. יותר מכל אופייני לו המתח האדיר בין השתוקקויות אישיות וכמיהות רוחניות עזות, מצד אחד, לבין מחויבות בלי - מצרים לעולם הממשות והחושים כאן ועכשיו, מצד שני. נקודת המוצא שלו היא ההתקוממות נגד כוחו המכלה של הזמן, המביאה אותו להציב דמות של מספר, שיותר משהוא זוכר חוויות ילדות הוא בורא עולם - עבר שאבד. העולם המסוים הזה היא ירושלים של רחוב הנביאים וסביבותיו ערב מאורעות תרצ"ו, המוצגת כמקום הטרוגני של תשוקות ושל חלומות שונים ומשונים, של מסיכות ושל זהויות נזילות ומתחלפות, שעם כל הסתירות והניגודים ביניהם הם מתקיימים איכשהו זה לצד זה עד לפרוץ האלימות ועד לנסיגה אל ההגדרות הקיבוציות והלאומיות הנוקשות. המבנה האדריכלי של היכל הכלים השבורים רופף ואסוציאטיבי במוצהר, כך שאין הקורא אנוס להכיר את המכלול כדי להפיק הנאה מכל אחד מחלקיו. קל וחומר אמורים הדברים בקיץ בדרך הנביאים. שהוא הרומאן הראשון בסדרה, אשר נדפס כאן בנוסח שתוקן על ידי המחבר זמן לא רב לפני מותו. הספר כולל גם אחרית - דבר שכתבו מיכל פלד גינזבורג ומשה רון.