קְלָרִיס בִּין חיה בבית רגיל לגמרי, במשפחה רגילה. יש לה אח גדול ואח קטן, יש לה חברים ומורים ושכנים, יש סדרת טלוויזיה שהיא לא מחמיצה ואת גיבורת הסדרה היא ממש מעריצה. קְלָרִיס בִּין היא רק תלמידה בבית ספר יסודי, אבל היא כבר יודעת הרבה מאוד על החיים, ובספר השני בסדרה היא משתפת את הקוראים במה שקורה לה, ברגשותיה ובדעותיה. לפעמים היא מסתבכת בצרות בגלל דברים שהיא אומרת, וקורה שהיא נענשת מפני שהיא מגנה מי שלדעתה זקוק לעזרה. היא אמיצה, היא משעשעת, היא כנה, וקריאת היומן שלה עשויה לעורר מחשבות אצל בני גילה, שעיני הרגש שלהם אינן חדות כשלה.
לורן צ'יילד בחרה להוביל את עלילת הספר סביב שלושה נושאים מרכזיים: תחרות איות בית-ספרית, הצגת סוף השנה שילדי הכיתה מעלים (צלילי המוזיקה! וקלריס כל כך רוצה תפקיד ראשי!) והקשר של קלריס עם אחד מילדי הכיתה – קרל רנבורי. קלריס מחבבת אותו מאוד, אף ש'קרל מסתבך בצרות אפילו כשהוא מתנהג ממש בסדר'.
תחרות האיות מאפשרת ללורן צ'יילד להרקיד בחלילה את נושא השפה: קלריס, על אף התנגדותה האימפולסיבית לעניין התחרות, מפתחת סקרנות למילים, למשמעותן ולכתיב שלהן, ויכולת הביטוי שלה נעשית מרתקת. היא אומרת 'זה בדיוק סוג הדברים שמבאס אותי', אבל בו בזמן מתבוננת בעניין רב במילים גבוהות, שואלת את עצמה שאלות ומציעה פתרונות יצירתיים. קלריס מרגשת ברמת המודעות שלה לעצמה ולרגשותיהם של אחרים: 'החוויה שלא בוחרים אותך למשהו עלולה להותיר צלקות בקרב ילדים – כך אומרת אמא של בטי. אני מלאה כולי צלקות.' וגם 'ואפילו שאני יודעת מה הפריע כל כך לקרל רנבורי, הוא אמר לי לא לגלות לאף אחד, אז אני לא מגלה. אבל אני קצת מצטערת שלא גיליתי. כי איך מישהו יכול לעזור, אם אף אחד לא מספר לו?'
כמו בספר הראשון, גם כאן הטיפוגרפיה ממלאת תפקיד חשוב - תוכני ועיצובי.
סיפור שמתמקד בפלאי השפה ובתקשורת בין אנשים הוא אתגר גדול ומרתק למתרגמים. גילי בר-הלל, שהריקה את הטקסט מאנגלית לעברית, עשתה כאן עבודה מצוינת.
קלריס בין בצרות עם אותיות מתאים לבני תשע עד שתים עשרה.
נירה לוין
